שירי דרך
אין זה מאוחר/ רילקה
תרגום אלה טולנאי
אתה מבין, אני רוצה הרבה
:אולי אני רוצה הכל
,החשיכה שבכל נפילה אינסופית
.נצנוצי האור בדרך מעלה
.רבות הן הבריות הממשיכות כלא רוצות דבר
.בקלילות, נעות הן בעולם, מבלי לנגוע
.אבל אתה מתענג בפניהם של אילו היודעים את צמאונם
.מברך את פניהם של אלו הדבקים בך לטעם חייהם
אינך מת עדיין ואין זה מאוחר
,לצלול אל המעמקים
.ללגום לתוכך את החיים המגלים עצמם בדממה
כשהייתי היער/ מייסטר אקהארט
תרגום: אלה טולנאי
.כשהייתי זרם המים, כשהייתי היער
,כשהייתי עדיין השדה
כשהייתי כל פרסה, כף רגל, סנפיר וכנף
.כשהייתי השמיים עצמם
.אף אחד מעולם לא שאל אותי אם ישנה מטרה לחיי
,אף אחד מעולם לא תהה אם ישנו משהו לו אני זקוק
.לא היה דבר מחוץ למרחבי אהבתי
היה זה כאשר עזבתי כל מה שהיינו בעבר
.אז החלו הייסורים, הפחד והשאלות
ואני התייפחתי, והתייפחתי
.דמעות שלא ידעתי לפנים
.אז חזרתי אל הנחל, חזרתי להרים
,ביקשתי את ידם להנשא לי בשנית
התחננתי – התחננתי להתאחד עם כל פרט
.עם כל יצור חי
ובהענותם
נוכח אלוהים
לעד בזרועותי
והוא לא אומר
?"איפה היית "
אז ידעתי כי נשמתי – כל נשמה
תמיד חיבקה
אותו
נשימה/אגי משעול
לא בשאיפה כי אם במורד הנשיפה
בתחתיתה בהפוגה הקטנה
הכמעט לא מורגשת שם
לפני תנופת החיים הממלאת שוב את הריאות
ודוחקת כל ריק לצדדים
ולא בשפיץ המחשבה
לא כשהיא חדה
מבריקה או מפתלת את עצמה
כי אם בדהותה כשהיא מתפוגגת אל הסתם הנבהה
לפני שהוא מתכסה במחשבה אחרת
שם לשם אני
שם לשם אני
גם אם אתמיד בכישלוני לזכור
שם לשם אני
שם לשם אני
גם אם אתמיד בכישלוני לזכור
המסע/מרי אוליבר
תרגום: אלה טולנאי
יום אחד ידעת מה עליך לעשות
.והתחלת
למרות שהקולות סביבך המשיכו לצעוק
,את עצותיהם הרעות
למרות שכל הבית החל לרעוד
ואת חשת את המשיכה המוכרת בקרסולך
תקני את חיי" כל קול קרא, אך את לא עצרת"
.ידעת מה עלייך לעשות
,למרות שהרוח חיטטה באצבעותיה הנוקשות ביסודות עצמם
,למרות שהיה קודר מנשוא
היה כבר מאוחר, מספיק ולילה פראי
והכביש מלא בענפים נופלים ואבנים
אך אט אט, כשהשארת את קולותיהם מאחור
הכוכבים החלו לבעור מבעד סדיני העננים
והיה שם קול חדש, שאט אט התחלת לזהותו כשלך
שאירח לך לחברה כשפסעת עמוק יותר ויותר אל תוך העולם
נחושה לעשות את הדבר היחיד שיכולת לעשות
נחושה להציל את החיים היחידים שיכולת להציל
זה החלום/ אולב האוגה
תרגום: סבינה מסג
זה החלום
שאנו נוצרים בלבנו
:בלי לאמר מילה
שמשהו מופלא
,יקרה פתאום
,שזה מוכרח לקרות
שהזמן יפתח לפנינו
שהלב יפתח לפנינו
שהשערים יפתחו לפנינו
שהסלע יפתח לפנינו
שמעין נסתר יפרוץ לעומתנו
שהחלום עצמו
יפתח לפנינו
ושבוקר אחד נשייט בלי משים
לתוך מפרץ קטן
שלא ידענו
.שהיה שם כל הזמן
אושר / ריימונד קארבר
תרגום: עוזי וייל
.כל כך מוקדם שבחוץ עדיין חושך
,אני ליד החלון עם קפה
ועם כל העסק הזה של מוקדם בבוקר
.שמחוסר הגדרה טובה יותר, נקרא לו מחשבות
ואז אני רואה את הנער וחברו
הולכים במעלה הכביש
.מביאים את העיתון
,הם לובשים כובעים וטרנינגים
.ונער אחד סוחב שק מעבר לכתפו
הם כל כך מאושרים
.שהם אינם אומרים דבר, הנערים האלה
אני חושב שאם היו יכולים, היו נותנים
.יד אחד לשני
,מוקדם מאוד בבוקר
.והם עושים את הדבר הזה ביחד
.הם מתקרבים, לאט
,השמים מקבלים סימנים של אור
.למרות שהירח עוד תלוי, חיוור, מעל המים
יופי כזה, שלמשך דקה
,מוות ושאפתנות, אפילו אהבה
.לא נכנסים לכאן
אושר. הוא מגיע
בהפתעה. והוא הרבה מעבר, באמת
.לכל שיחת בוקר אודותיו